|
תנועה. גלים. תחושה של מעגלים.
גופי נשטף בזרם התרגשות. התעלות. הכאב הולך ומתגבר, מגיע אל שיאו ושוב- נסוג כלא היה.
אותו מקצב הולך וחוזר על עצמו פעם אחר פעם.
דיצה (הדולה) ורונית נושמות איתי יחד, מעסות, מחבקות וכל כך נמצאות.
אני מפנה את הראש, קוראת לערן, דיצה ורונית משאירות אותנו לכמה רגעים לבד. הוא מחבק אותי כל כך חזק ומתפרץ בי קול בכי.
בכי של שחרור, אהבה, המתנה כל כך גדולה.
תשעה חודשים אני נושאת אותך בתוכי, מעניקה, מדברת, שרה, מלטפת ועוד מעט אתה עומד להגיע אל זרועותינו.. 10
השעות שבילינו בבית הלידה של רונית היו יצירה אחת גדולה. מוסיקה, ריקוד שלם.
ריקוד ללא כוריאוגרפיה, כזה שיוצא פשוט איך שהוא יוצא.
אני מדמיינת אותך יורד בתעלת הלידה, נע בכל הדרך, במסע המדהים הזה שאנחנו חווים יחד, ומגיע אלי.
הדמיון חזק מנשוא, יש בכוחו להפוך עולמות, ואני מרגישה איך הזמן מתקדם ואיתו הלידה.
רונית מבקשת לבדוק אותי.. 'פתיחה 8'.. 'תינוקי גדול'.. 'יופי' היא אומרת לי.. 'את מתקדמת מצוין'.
משהו בתוכי שומע תינוק גדול ואני מתכווצת, נסגרת. במודע או שלא במודע משהו מעקב בי את בואך לעולם.
אני נכנסת למים, קר לי, רונית אומרת לי שלא כל כך טוב לשים מים חמים מידי.
ואני תוהה לעצמי, מי היה מאמין שאני, ילדת הקיץ, אלד בחורף. אני מבקשת תה, שותה, נעה במים, יוצאת ושוב חוזרת.
אני נשארת באותו הטמפו, גל בא והולך, ישנה הפרדה בין הגלים והם לא מתקדמים..
רגע של ייאוש, קצת פחד.
למה אתה לא מגיע אלי? מה בי חוסם אותך מלבוא? ואז זה קורה-
הגלים מתחזקים, הכאב כל כך חזק ועוצמתי ואני בתוך הטירוף, בתוך האקסטזה. 50 דקות של טירוף חושים,
מערבולת רגשית ופיזית, כל כך פיזית, שמעולם לא הכרתי- ואתה כאן.
3 קילו 450 גרם של תענוג צרוף.
כל כך נקי, מוחשי, מקבל ונותן,
מעניק לנו מהטוב שלך ומאפשר לנו להעניק לך. בארי .JPG) |
.JPG)