הריון ולידה | קורסים | לידה בבית | סדנאות לידה | קורס תומכות לידה, הלידה של יסמין

חודש וחצי לפני – אני מעבירה סדנא לקורס הכנה ללידה בטבעון שם הסדנא "אנחנו יוצרות את הלידה שלנו" . לאחר הסדנא אני חוזרת הביתה שוכבת בלילה במיטה ואומרת לעצמי הגיע הזמן לדמיין גם לי את הלידה שאני רוצה. ואז אני מתחילה – קודם כל אני מחליטה שהגיע הזמן לחוות לידה כמו "שצריך" כלומר קודם צירים קלים שנעשים קשים ותכופים יותר . כי בפעמים הקודמות הכול התחיל בירידת מים פתאומית ומרגע שהופיעו הצירים הם היו כואבים מאד וכמעט ללא הפסקות... אז אני מחליטה שהפעם יולדים בזמן ולא לפני הזמן ..ולהתחיל עם צירים ורק בסוף כשהתינוקת יוצאת ירידת מים.. אני גם לא מפסיקה לחשוב על כך שלא יהיה מהר מדי כדי שרונית תספיק להגיע... כחודש לפני – תוך כדי שיחה "אני זורקת " בחצי צחוק " "אני יולדת בראש השנה" וברגע שאני מסיימת את המשפט הוא כל כך מוצא חן בעיני שאני מחליטה שזה באמת מתאים וממשיכה לחזור עליו בחודש הקרוב לכל מי שמוכן לשמוע ונהנית מהפרצופים המגחכים כשאני אומרת אותו. ערב ראש השנה לילה , אכלנו שתינו חזרנו הביתה וכל מה שנשאר זה ללדת..אז אני שוכבת לי במיטה ב-2 בלילה ואומרת ליסמין הקטנה שבבטן. יאללה הגיע הזמן.. ב-6 בבוקר אני מתעוררת מציר. לא נורא כואב ..אבל ציר..אני מנסה להמשיך לישון אבל כעבור 10 דק' עוד ציר...אני קמה מהמיטה כולי שמחה אושר והתרגשות ..בטוחה שתוך שעה שעתיים מקסימום עד הצהריים אני אחרי... וכך זה ממשיך עוד ציר והפסקה ועוד ציר והפסקה והצירים בקושי 30 שניות..ואני הרי יודעת שפתיחה מזה לא ממש תהיה... לאט לאט אני מתחילה להתעצבן..רציתי לידה עם צירים אבל מספיק מצידי שעה שעתיים ואפשר ללדת..ואני הרי גם חצי פולניה ולא נעים להקפיץ את רונית באמצע חג ראש השנה בשביל צירים קטנים ומסכנים כל 10 דק'...וכך ממשיך היום . ומגיעים אורחים( הרי בכל זאת חג היום ) ומה אני אגיד להם לא לבוא בגלל כמה צירים קטנים... אז כמובן שסבלתי בשקט וניסיתי להיות נחמדה למרות שזה לא ממש עבד...וכך חלפו עוד כמה שעות... והצירים רק התרחקו לכל 15 דק' בערך ב-6 בערב הם הולכים...ואני כולי עייפות מתחילה לדאוג שזה לא עומד להיגמר....ובמקביל מתחילה לחשוב על איך לשלוח את הילדים מהבית בלי להגיד כלום..כי אולי בסוף זה יפסיק ולא יהיה היום כלום.. למזלי פתאום הם החליטו לפזר את עצמם לבד ובקשו לישון אצל חברים..ואני כמובן מעולם לא שמחתי יותר שהם הולכים לישון אצל חברים.... 8 בערב הילדים הלכו אני שמה מוסיקה סוגרת את הוילונות ומחליטה שזהו עכשיו הלידה מתחילה... ו..כלום ציר כל רבע שעה.... ב-9 בערב אני מרגישה שאני חייבת לישון וגם שנמאס לי ודי שיפסיק כבר ..ונלד ביום אחר...ומי בכלל רצה להתחיל לידה בצירים...ומה היה לי רע בירידת מים ולידות קצרות.... אני נשכבת על הספה ומחליטה ללכת לישון גם אם יש צירים.. ואני באמת ישנה 15 דק' ומתעוררת מציר עוד 12 דק' ומתעוררת מאד ציר וככה עד 10 וחצי בלילה . אז אני מתיאשת ומחליטה לקום כי די כמה אפשר לישון ככה... ובדיוק אז אני מגלה שירד הפקק הרירי...טוב אולי זה אומר שמשהו זז... אני מתקשרת לרונית רק כדי שתדע שהצירים לא נעלמו ושאולי בכל זאת תהיה לידה בסוף... להפתעתי היא אומרת שהיא בדרך.. אני סוגרת את הטלפון ושמחה מאד שהיא בדרך..ואפילו אני לא זו שאמרתי לה לבוא ככה שאם זה מוקדם מדי אני נקיה "מאשמת הפדיחה"... ומאותו רגע הכול משתנה הצירים הופכים להיות כל 3-5 דק' ארוכים וכואבים ..סוף סוף משהוא שמזכיר לידה שאני מכירה אני יושבת על הכדור וממש נהנית מהכאבים !! אני מחכה כבר שרונית תגיע כדאי להיכנס לאמבטיה. כשהיא מגיעה נגמרות המחשבות נגמרים ספירת הצירים אין יותר זמן ואין יותר צורך לחשוב וסוף סוף מגיע הדבר האמיתי. כעבור שעתיים באמבטיה וצירים שלא זכרתי שיכולים לכאוב כול כך … יסמין יוצאת לתוך המים. ופתאום הכול שקט ושליו והיא ואני בתוך האמבטיה ואושר גדול... ולסיכום או מה בעצם רציתי להגיד: מורה חכמה אמרה לי לפני שנים "תדייקו במה שאתם מבקשים כי בסוף תקבלו את זה ". ואני קיבלתי בדיוק מה שדמיינתי ורציתי לידה כמו שכתוב..צירים וירידת מים רק בסוף עם כול השלבים בדרך..רק ששכחתי לציין שאפשר להסתפק בגירסה מקוצרת ולא ממש חייב 18 שעות צירים... אז תאמינו שאתן יוצרות את הלידה שלכן ותדמינו ..רק שימו לב לפרטים. למרות שאני יודעת שכשמדובר במלוות בלידה, דולות ומיילדות..לא נעים לא קיים ..ולמרות שאני אומרת זאת לכל אשה שאני פוגשת ומלווה...עדיין כשזה הגיע אלי הלא נעים היה כל כך חזק שאולי הוא עצמו גרם לזמן הארוך של הלידה. ומה המסקנה..כנראה שאני חכמה עד שמדובר עלי...אבל כנראה שכל המטפלים כך.... ולסיום ואולי הכי חשוב. רק כשהייתה לידי מישהי שאני סומכת עליה באופן מוחלט יכולתי לעזוב את המחשבות את הספירות ואת הידע ופשוט ללדת... .ועל כך אני מודה לרונית ומאושרת שבחרתי בה ללידה וגם: כמובן שאין כמו בבית...