כמו נשים רבות אשר לוקחות איתן את סיפור הלידה  האישי שלהן ללידה הבאה, מתוך רצון עז לתקן את המקום שנפגע בלידה הקודמת, גם אני "סחבתי" איתי את ההתערבות שחוויתי בלידה הראשונה ורציתי לשנות בלידה הבאה.

"כל מה שקרה" היה

 

שהפכו אותי על הגב בזמן שרציתי ללדת על ארבע.

 

כך היה נכון לי באותו הרגע ומבחינתי מרגע זה הלידה שלי כבר לא הייתה שלי – היא הייתה של הצוות המיילד –

לא היה אכפת לי יותר אם יחתכו את חבל הטבור בעודו פועם,

לא היה אכפת לי אם יתנו לי פיטוצין, איבדתי את כוח ההתנגדות.

 

לתפיסתי, לידה היא תהליך שהוא מעבר לפיזי. היא גם תהליך נפשי ורוחני מאוד מאוד עמוק, ורציתי להיות שם לגמרי,

רציתי להיות "במאורה" שלי עם עצמי ועם התחושות שלי ולחוש מה נכון או לא נכון עבורי .

וזה  נלקח ממני.

ההיפוך על הגב היה רגע צורב ולכן, למרות שלא היה לי נוח במיוחד הפעם בתנוחה הזאת – בלידה הבאה לא הסכמתי להתהפך וכך גם ילדתי.

 

כל כך הייתי נחושה להוכיח את עצמי שלחצתי בצורה שכאבה לי בעצם הזנב חודשים אחר כך, לא הייתה שם השלווה הנכונה,

היה שם אגו ורצון לשנות את זכר הלידה הקודמת.

 

עד כדי כך זה היה חזק. שאלתי את עצמי - אז מה קורה לנשים אחרות –

נותנים להן לרדת מהמיטה, שפוקעים, שמזרזים, שמאלחשים, ששולפים ומנתחים – מה קורה לכל הנשים הללו – איך הן רואות את החוויה?

האם גם הן שואפות כל כך חזק לתקן?

האם אין להן בעיה עם זה?

האם זה נצרב בהן או שהן משלימות עם האירועים?.

 

עם השאלות הללו יצאתי לדרך מרתקת של מחקר וראיונות מעמיקים עם נשים שרצו לידה טבעית והתערבו להן.

 

קיימת רשימה מובנית של פעולות רפואיות המוגדרות כהתערבות בלידה, אך משיחה עם יולדות עולות גם התערבויות אחרות הכוללות הפחדות למיניהן,

 שכיבה בכפייה בלידה או במוניטור,

הלחצה בזמן צירי הלחץ,

הכרחת היולדת לעשות את צרכיה בסיר גם כאשר אין בכך הכרח, או אם יש הכרח, בלי הסבר מספק,

ועוד התערבויות פיזיות וחזקות מהן – נפשיות,

המנצלות את חוסר הידיעה של היולדת, את תלותה בצוות ואמונתה בו ואת תחושת פחיתות הערך מבלי דעת את זכויותיה.

 מתוך המסמך של זכויות החולה והחשיבה שהצוות הוא בעצם המחליט העליון ומרכז העניינים במקום האשה עצמה.

 

העבודה באה לבחון בעצם אילו התערבויות משאירות חותם על האשה היולדת ואלו לא,

מה התחושות המלוות את ההערבויות ומה עושות הנשים עם התחושות הללו?

מדוע לדעתן קרתה ההתערבות?

מה היו משנות בתהליך?

 

ההתייחסות הרווחת ללידה בציבור הכללי תואמת באורח פלא את תפיסת הצוות הרפואי –  החשיבות הגדולה בלידה היא אמא בריאה

 ותינוק בריא, ללא התיחסות אל הפצעים שבנפש.

אמהות מקבלות את המסר שהחוויה שלהן שולית ולא חשובה, ועצם העיסוק בה הוא הסטת תשומת הלב ממה שחשוב באמת – התינוק.

   מנקודת מבט זאת יוצא הצוות הרפואי כשהוא פונה בעיקר לרישומי המוניטור כאל כלי חשוב מאין כמותו ולפיהם הוא מכוון את צעדיו.

מתוך הטלת כל האחריות על הצוות הרפואי, נלקחת האחריות מהיולדת.

התערבויות שנעשות ללא כבוד ליולדת משפיעות רבות על בטחונה העצמי וה"בונדינג" עם התינוק הנפגע,

נלקחת  היכולת להינות מן התינוק בכלל, ומהבטחון העצמי של האשה גם בהמשך הדרך – באמהות והמשפחתיות.

 

מחקרים שונים שבדקו את רמת שביעות הרצון של נשים המופנות לבית חולים מלידת בית, מצביעים על חוסר שביעות רצון די בולט

אצל הנשים אשר הופנו למרות רצונן. 

מאוד מעניין לראות  את שביעות הרצון הגורפת של הנשים מן הצוות המטפל, גם כאשר שביעות הרצון שלהן מן התהליך כולו אינו גבוה.

 

 האם הנשים מאשימות את עצמן כאשר הן חוות התערבות שאינה לרוחן?

מה בעצם אומרת אשה כאשר היא מציינת שהיא אינה שבעת רצון מן התהליך, איפה בדיוק קיים חוסר שביעות הרצון?

מהתשאולים שערכתי הגעתי למספר מסקנות:

 

1. התערבות בלידה יכולה להיות אפילו פעוטה ועדיין לגרום למפח נפש גדול.

    התחושות הקשות נובעות משילוב בין המצב החשוף והפגיע מאוד בו נמצאת היולדת, לבין הורמון האוקסיטוצין המופרש בלידה ודוחף את הנשים

   לחיפוש של  מקום מאוד מוגן ובטוח. ההבדל בין החיפוש לבין הממצא הוא תהומי וטראומטי.

 

2. בדרך כלל מיד לאחר הלידה היולדת לא מייחדת חשיבות גדולה להתערבות, כנראה בשל פרץ ההורמונים והאדרנלין המסכמים כל לידה.

    ההתערבות נתפשת במלא עוצמתה כמה ימים מאוחר יותר. עם הירידה שקיימת גם כך ברמות ההורמונים היוצרת דכאון קל אצל כל אשה כמעט.

    שם הופכת ההתערבות לענן המעיב על כל התהליך עד שקשה לעיתים קרובות לראות את כל הטוב בלידה שהיתה.

    מצער לראות שהענן לא חולף עם ההתאזנות ברמת ההורמונים, אלא לאחר עבודה רוחנית מעמיקה עם הנושא.

    אחוז לא מבוטל של נשים חוות את החוויה מתוך דכאון ממש, ולעיתים יש  צורך ממשי בטיפול תרופתי – פסיכולוגי על מנת לעבד את החוויה.

 

3. נשים בדרך כלל לוקחות את "התיק" הזה ללידה הבאה מתוך מקום של פחד במקרה הרע ורצון לשפר במקרה הטוב.

    בכל מקרה נקודת הפתיחה היא הרבה פעמים הרצון לשנות את הרושם שנותר ולתקנו, דבר המפריע למקום הנקי ממנו רצוי לאשה להגיע ללידה,

    על מנת לחוש את המתרחש בלידה הספציפית והחדשה שהיא חווה.

 

4. כאשר ההתערבות הייתה יזומה על ידי האשה עצמה ולפי בקשתה,  ברגישות, הכלה והעצמה שלה - תחושת הכשל נעלמת.

    גם אם ההתערבות הייתה מאוד דראמטית – אפילו ניתוח קיסרי לצורך העניין.

   

    כאשר הרגישות אינה קימת, הנשים מגיעות למקומות קשים, עד כדי תחושת אונס ממש – נשים מציינות

    תשובות של - "אילו הייתי עושה כך וכך אז..." לעיתים נשים מציינות בפירוש את המילה אונס, אפילו לעיתים רחוקות – מול הצוות המיילד עצמו.

    (ראו לידה_מכשירנית_כאונס).

 

5. היה מפתיע עבורי לגלות שיש נשים אשר רואות גם במקום הקשה, שיעור עבורן להשתפר וללמוד ממנו.

    מתוך מקום של ראיה נקיה את מה שהיה, בלי להעיב על התהליך.

    90% מהנשים ציינו כי יוכלו לשפר בלידתן הבאה על ידי עבודה רוחנית דווקא. חלק מן העניין, כפי שציינו, הוא לעבוד על המקומות הקשים

    בלידה הקודמת ולמצוא את השיעור שהן טומנים בחובם עבור האשה.

    כך למשל כתבה אשה אחת:

    "אומרים שאת יולדת כמו שאת חיה. האם אני חיה חיים סבילים ?" .

 

 

נשים סוחבות את חוויות ההתערבות הרבה מעבר ללידה הבאה.

 הן סוחבות אותן לנצח (נשים דיברו איתי על לידות שלפני 11 שנה, הן לא זכרו את הלידות אבל זכרו היטב את פרטי ההתערבות שחוו).

 

החוויה משאירה את חותמה, בייחוד על יולדות צעירות בלידה ראשונה שעוד לא יודעות מה מותר ומה אסור להן לדרוש.

ועל יולדות מודעות וחזקות אשר אשר נלקח מהן הכח והן מרגישות כנועות ומרוקנות.

 

הבעייתיות בהתערבויות הינה בעיקרה לקיחת האחריות ומרכוז הלידה מן האשה אל הצוות המטפל.

 ההתמקדות עליה יש לתת את הדעת, היא ההסבר הניתן בצמוד להתערבות – שכן התערבות שבאה עם הסבר המניח

את דעתה של היולדת ומביא את הסכמתה לעניין, משנה את כל התמונה שנחווית אצלה .

על ההסבר להגיע ממקום של אמפטיה, הכלה וחיזוק, ממקום של הבנה לצרכי האישה – ואז גם ההתערבות הקשה ביותר לא משאירה

 צלקת וחותם אלא נתפסת כחלק מן התהליך,

 אצל האהישה יתקיים בסיס איתו תוכל לעבד ולעבור תהליךריפוי, ללא תחושה של עלבון, כעס או אובדן דרך.

 

 

כותבת המאמר – אופירה אלקובי, מלווה להריון ולידה, 054-5422131 או 052-5937128 ותודה לכל נשות "באופן" היקרות שתרמו את סיפורי

הלידה האישיים שלהן ואת זמנן לראיונות אישיים,שתמכו ופירגנו.

מקורות מידע